המסע ששינה לי את החיים

%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%9b%d7%a5-%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%97%d7%99
%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa_7_%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%92%d7%99%d7%96%d7%a1%d7%98%d7%90%d7%9f
%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%91-%d7%a8%d7%99%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%9f
%d7%a2%d7%a0%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9c-2
%d7%90%d7%9c%d7%94-%d7%a1%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-1_mini
%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%94-%d7%92%d7%9c_mini
%d7%a2%d7%a0%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9c-2_mini
%d7%a2%d7%a0%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9c_mini
%d7%90%d7%9c%d7%94-%d7%a1%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%9f-2_mini

 

רוב האנשים פוחדים משינוי. השגרה הנעימה והמנומנמת מהווה מקום מבטחים ורק המחשבה על ערעור הקרקע היציבה של היומיום, יכולה להטיל אימה על רובנו. שגרת העבודה והקריירה, שגרת הילדים והמשפחה, שגרת היומיום, דומות לרכבת דוהרת, שלפעמים אנחנו כל כך שבויות בתוכה שקשה לנו אפילו לעצור לרגע באחת התחנות ולשאול את עצמנו אם הרכבת הזאת לוקחת אותנו למקום שאנו רוצות להגיע אליו, ואם אנחנו בכלל נהנות מהדרך. אז מה גרם לנשים מעוררות ההשראה שלפניכן, לקום בוקר אחד, לעצור לרגע ולהחליט לשנות את חייהן לגמרי, ומה תפקידו של מסע מלכת המדבר בשינוי שהן עשו? שמונה מלכות שחוו את המסע כנקודת תפנית שהשפיעה על חייהן ועשו שינוי משמעותי בקריירה שלהן, נענו לבקשתנו לספר את סיפורן. שמונה נשים אמיצות אשר התבוננו לשינוי בעיניים ואמרו לו בלי פחד…. בוא! נבחרת של נשים אחרות, מפורום הכותבות של מלכת המדבר, ראיינו אותן כדי להביא את סיפורה המרתק של כל מלכה דרך עיניה של מלכה אחרת.

הפסקתי להגשים חלומות של אחרים/ הסיפור של מאיה גל

ראיינה וכתבה: מיכל מוסקוביץ'. ערכה: דקלה מלמוד

"לעשות למען עצמי, זה הדבר שהיה חסר לי!", כך אומרת מאיה גל, אשר בגיל 37 ארזה תיק וחברה ויצאה למסע. השאירה בבית בת זוג ושני ילדים קטנים, לקחה חופש בתקופה בוערת במקום עבודתה, ופשוט יצאה לדרך. מאיה רצתה לגלות פנים אחרות שלה שעד אותה עת היו חבויות. כשחזרה, גילתה להפתעתה ש"השמים לא נפלו" ולקחת זמן לעצמה היה אפשרי. במלוא המרץ חזרה לשגרת החיים התובענית, אבל הניצוץ שנדלק במסע, סירב להיכבות.

מאיה מוכוונת מטרה, מתארת את הישגיה בתחומי המשפחה והקריירה לפני הסטארטאפ בגאווה ומספרת על מטרות ואתגרים שהציבה לעצמה, והצליחה בהם. ועל אף כל הטוב הזה, היא שאפה הלאה ואחרת. "הגיעה העת לקחת החרות, לבחור מה אני רוצה לעשות ועם מי" היא אומרת. ויתרה על הבטחון התעסוקתי והכלכלי, ויצאה לדרך עם הרבה אומץ והרבה השקעה.

היום, ארבע שנים מאוחר יותר היא שותפה ו CTO בסטארטאפ OKAPI, המפתח מערכת ליישום שיטת ניהול-לפי יעדים בארגונים. המערכת מתרגמת אסטרטגיה ארגונית ליעדים מדידים  (KPIs) ברמה כלל ארגונית, מחלקתית ואישית. הסטארטאפ מצליח בארץ ומראה ניצנים מבטיחים גם בשוק הבינלאומי. "נשים תופסות עצמן כמי שמסייעות לאחרים לרדוף אחרי החלומות שלהם ופחות מבינות שמגיע להן בראש ובראשונה, להגשים את החלומות של עצמן". מסקנה אליה הגיעה, כשהחלו את דרכן, מאיה ושותפתה איריס בעולם היזמות והסטארטאפ. המיעוט הנשי בתחום זה היה צורם במיוחד, כאשר השתתפו השתיים בכנס סטארטאפיסטים ומתוך מאה המשתתפים מאיה ושותפתה איריס צידון, היו הנשים היחידות בכנס.
חייה של יזמית וסטארטאפיסטית אינם פשוטים. "אני לא מכבה את הראש", היא אומרת, מתארת שגרת עבודה של שבועיים כל חודש בחוץ לארץ. טיסות ממושכות, שינה במוטלים פגישות עם משקיעים ופגישות עם לקוחות פוטנציאלים. פגישות בהן הן צריכות לתת את כל כולן, לשכנע שהמוצר שלהן הוא הטוב ביותר. פגישות הגוזלות מהן אנרגיה ומובילות להתרגשות ולמפח נפש, אלה לצד אלה. ובכל החוויות הללו הן ביחד, בשותפות. סומכות אחת על השנייה בעיניים עצומות לאורך כל הדרך.

מתחילת המסע כשותפה בסטארטאפ, חייה הם רכבת הרים, היא דוהרת למטרה, נוסקת מעלה, נופלת ושוב מטפסת. ובתוך רכבת ההרים של החיים כיזמית לא שוכחת מאיה להעצים ולסייע לנשים אחרות. בשנה שעברה מאיה ואיריס התנדבו יחד בפרוייקט "בדרך אל החופש" המלווה אסירות בהתאקלמות בחברה לאחר שחרורן מהכלא. המפגש עם האסירות חידד למאיה את ההבנה כי עבורה ועבור נשים אחרות השמיים הם הגבול, וחשוב לא לחשוש אלא להתחבר לאש הפנימית הגורמת לנו להתקדם ולהצליח.

יש לי חלום, לצאת אל העולם, להבין אותו ושהוא יבין אותי/ הסיפור של אלה סלומון

ראיינו וכתבו: אורלי אוחיון ונילי פלד-רון. ערכה: סיון קודלש

אלה סלומון יושבת מולנו בחיוך קורן. ניכר בה שהיא שמחה לדבר על האהבה החדשה שלה: פרפורמנס ארט (אמנות המיצג-"Performance Art") הביטוי הלועזי מתנגן בלשונה במבטא רך, והיא מסבירה: "זהו מופע עצמי-אינטימי ואישי, המשלב מדיות שונות מתחום אמנות הבמה, כתיאטרון ומחול, לבין תחומים באמנות החזותית כפיסול, קולנוע וכו'. לעתים הקהל נוטל חלק מעשי במיצג, ושחקנים רבים מכוונים דרך המיצג למעורבות חברתית או פוליטית".

אלה (43) וניר (איש צבא עד לא מזמן) מתגוררים במודיעין עם שלוש בנותיהן. אלה למדה הוראה ועבדה כמורה לאנגלית מוערכת ואהובה. משיכתה לתיאטרון תמיד הייתה ברקע והיא השכילה לשלב פעילויות משחק עם התלמידים ובכך שבתה את לבם. למרות שלא היה לה קל כאשת לוחם שעשתה הכל לבדה, גידלה את הבנות והעבירה לילות וסופ"שים בדד, השקיעה אלה את כל כולה בעבודה בבית הספר, אך יחד עם זאת חשה חוסר סיפוק וכמיהה למשהו אחר.

לכן, שמחה לאחר שבע שנות הוראה, לצאת לשנת שבתון, שבמהלכה למדה קורס ליצנות רפואית וקורס פסיכודרמה. החשיפה לעולם המשחק והדרמה הציתה באלה את כמיהתה לתיאטרון: "התנדבתי קצת כליצנית רפואית, עדיין לא ידעתי מה אני רוצה להיות,  אך היה ברור שלהוראה לא אחזור", אומרת אלה בנחרצות.

היא נרשמה לקורס משחק מול מצלמה, השתלבה בתיאטרון 'החדר' ובסדנה של ניסן נתיב, שנתנו לה פרספקטיבה נוספת וכלים להכיל את העולם החדש שנסחפה אליו כאבן שואבת.

כשבעלה נשלח ללימודים והמשפחה נסעה לשנה לארה"ב,  ניסתה אלה להפיק מהשנה הזו את המירב ונרשמה לחוג לתיאטרון בקולג' המקומי. בסמסטר השני קיבלה תפקיד בהצגה שהועלתה במסגרת החוג, ההצגה הצליחה ועל אלה הורעפו שבחים. "כעת ידעתי מה אני רוצה לעשות" נזכרת אלה, "ומיהרתי להירשם לתואר שני בחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א".

אלה עברה השלמות ונרשמה למסלול "שחקן יוצר-חוקר", שם נחשפה למושג "פרפורמנס ארט" והתאהבה בתחום. בסוף השנה העלתה מופע שזכה לביקורות מצויינות מהמרצים והכניס אותה להיי מטורף. היא המשיכה לשנה השנייה, אבל ללבטיה שנגעו במהות עשייתה ויעודה, נוספו התחבטויות מבית. הלימודים היו יקרים והיא כמעט ולא תרמה לפרנסה. אמנם בעלה היווה גב כלכלי משמעותי, אך רצה לראות "תוצאות" ואלה הייתה צריכה להתעקש שיאמין בה.

הריון שלישי ומבורך הקשה על סיום התואר ולאחר הלידה לקחה אלה פסק זמן. בעלה עמד להשתחרר מהצבא, והיא ידעה: עכשיו הזמן שלה וההזדמנות לחוויה שרצתה כבר תקופה ארוכה – מסע 'מלכת המדבר'.

המסע לקירגיזסטאן נמשך 8 ימים של עוצמות והתנסויות חדשות לאלה: "גיליתי חברות נשית מהי, זכיתי בשלוש חברות נפש, חברותי לג'יפ, ויחד איתן קבלתי כוחות לפרוץ גבולות ולהגשים את עצמי. במסע הבנתי שאני חייבת להמשיך במסע הפרטי שלי".

אלה שבה מלאה באנרגיות שתועלו להשלמת התואר, שבסיומו הפיקה את פרויקט הגמר לתואר השני. היא בטוחה שהמסע נתן לה את הדחיפה לסיים את לימודיה, ולחזור לעשות את מה שהיא אוהבת: "מבחינתי 'מלכת המדבר' הוא ורד קט שהונח על מפתני".

בעודה נחה על זרי הדפנה של הצלחת מופע הסיום, אלה כבר חולמת על הגלריה שתפתח ובה תציג את החומרים שלה. היא יודעת שלא יהיה קל, וכדי לממן את חלומה תאלץ אולי לממש מחשבה "מבעיתה" ולחזור להוראה. אבל כדבריה: "אני אצא אל העולם, אבין אותו והוא יבין אותי".

הסתכלתי על עצמי מהצד וחשבתי, אם אני לא אחות, מי אני? / הסיפור של אסנת שבירו

ראיינו וכתבו: דלית שבד וטליה ברעם. ערכה: אורלי פינקלמן

לאחר כ- 9.5 שנים כאחות מחלקת טיפול נמרץ ילדים ומיון ילדים, הבינה אסנת "שאם החיים שלי הם לא העבודה ולא מה שמגדיר אותי, אני יכולה לעשות שינוי".  לדבריה: "אני בן אדם טיפולי באופיי ואחות זה לתת מעצמי בצורה טוטאלית. להשתמש בכישורים שיש לי ובמה שלמדתי. לעשות טוב לאחרים שנמצאים בתקופות קשות, אולי הכי קשות בחיים שלהם, עבודה שהיא זכות. עבדתי לצד אנשים נדיבים, בעלי מסירות נפש. העבודה שבאופיה הכל דחוף, תמיד אין זמן, אי אפשר לדחות למחר". אסנת הרגישה שהתפקיד הטיפולי היה חזק והשתלט לה על החיים האישיים, אשר נדחקו בשל חוסר יכולת לתכנן ולקבוע תוכניות. בגיל 35 אסנת עזבה את מקום עבודתה בבית החולים ועברה לעבוד בחברת הייטק בתחום המדיקל. "עברתי מהצד המעשי לצד יותר תיאורטי, אין מגע ישיר עם חולים, עובדת מסודר 8-17,  אין תורנויות, חגים, כוננות ערב/לילה. עכשיו יכולה לתכנן את השעות שאחרי העבודה".

מה גרם להחלטתך לעזוב את עבודתך הטיפולית? "היה לי רע מספיק בשביל לקום ולעזוב. מה גם שהבנתי שעבודתי כאחות זה לא מה שמגדיר אותי וכבר לא הפחידה אותי המחשבה אם אני לא אחות מי אני?"

כשנה לפני שאסנת עזבה את עבודתה היא הגיעה למלכת המדבר וזאת בזכות סבתה האהובה שקראה על כך והמליצה לה לצאת למסע. "במסע לקירגיזסטן הרגשתי חופשיה, הניתוק עשה לי טוב. כולן לבושות אותו הדבר – נותן כח להיות מי שאת, הייתי נטו אני ללא צורך לרצות. ניקשרתי לבנות ובעיקר לאחת מהן שמכירה אותי לעומק, גם את הצדדים הפחות יפים שלי".

האם היה משהו במסע שגרם לך להחליט לעשות שינוי מקצועי? "במהלך המסע נחשפתי לבודהיזם טיבטי. הנושא מאד סיקרן אותי וכשחזרנו לארץ החלטתי להתעמק בנושא והקמנו קבוצות למידה. זאת חכמה מאד רצינית, מובנית ומסודרת. הבודהיזם הוא מאד מעשי, נותן כלים יישומיים לחיי היומיום, איך לעשות את החיים שלך יותר טובים. יצאנו כקבוצת נשים מהמסע לקורס במרכז רוחני בערבה ומאז ועד היום הבודהיזם ממשיך להיות חלק מהותי בחיי. הבודהיזם משנה חיים, מוציא מהחיים את הדברים הפחות נעימים כגון כעס, אי נוחות וחוסר שלמות ודוחק אותם החוצה עד שהם נעלמים. השנה שלאחר המסע היתה קשה מאוד, אימי עברה שני ניתוחים, אחותי עברה לגור בארה"ב וסבתי שהיתה האדם שהכי אהבתי בעולם, נפטרה. הבנתי שהעבודה שואבת ממני כוחות ואנרגיות. קיבלתי אומץ וחיזוק לעשות שינוי מקצועי, התפטרתי והתחלתי עבודה חדשה".

"זמן קצר לאחר שהתחלתי את עבודתי החדשה יצאתי למסע בנפאל, מסע בסימן נתינה ברוח הבודהיזם, גם הוא מטעם מלכת המדבר. ביקרנו בכפרים שנפגעו ברעידת האדמה ועזרנו להם להשתקם. משהו שחלמתי והתגשם. הרגשתי שזה קירב אותי לעצמי עוד קצת. סבתא הייתה איתי שם. אחד הרגעים המרגשים היה לאחר מדיטציה, כשאחת הבנות שרק הכרתי אמרה לי שהיא חשבה על סבתא שלי – וזאת מבלי שהיא פגשה אותה".

ומה הלאה? "מסתבר שהייעוד שלי הוא בנתינה. כאחות זה היה עניין יומיומי, הבודהיזם מאפשר לי לממש את זה גם כשאני עובדת בהייטק, ואני יודעת שההזדמנות הבאה לנתינה נמצאת מעבר לדלת ובקרוב אגלה מהי".

מחדשת אהבות ישנות / הסיפור של ענת מייל

ראיינה וכתבה: אורלי ברגשטיין. ערכו: אורלי פינקלמן ודקלה מלמוד

לפני כמה שבועות, בפרויקט התנדבות ענק, בעודה מנצחת על 170 מלכות מדבר המחדשות משפצות וצובעות רהיטים בכפר הנוער הדסה נעורים, לקחה ענת רגע לעצמה, הביטה לשמיים והרגישה שסופסוף היא הגיעה למקום השלם שלה.

ענת, שעד לפני כעשור הייתה רואת חשבון, הייתה המובילה המקצועית של פרויקט השיפוץ, אותו היא מתארת בדרכה הנפלאה: "170 מלכות עובדות, ברקע מוזיקה,  הכל היה במקומו, דיברתי עם בורא עולם וידעתי שהגעתי למקום שלי, זה היה טירוף מוחלט אבל הרגשתי רגועה, בדיוק במקום הנכון, בדיוק התמהיל הנכון".

התוצאה של הפרויקט הייתה מרהיבה: רהיטים מחודשים וצבעוניים, פינות חמד חדשות ושלטים עם מילים מלאות השראה ואופטימיות המתינו לנערים ולנערות שחזרו לפנימייה בתום החופש. הידיעה שהכל נעשה בהמון אהבה, מילא את ענת אושר, והאירוע היה ציון דרך משמעותי בדרך הארוכה אותה עשתה מעיסוקה בראיית חשבון ובביקורת פנים ועד להקמת הסטודיו שלה, בו היא מנחה סדנאות בתחום העיצוב וחידוש הרהיטים.

שתים עשרה וחצי שנים קודם לכן, קצת אחרי שילדה את בנה השלישי והיתה בטוחה שאוטוטו היא חוזרת לשגרה המבורכת של משרה יציבה, משכורת טובה וכל התנאים הנלווים שרואת חשבון ומבקרת פנים נהנית מהם, גילתה ענת את מה שלמרבה הצער מגלות אימהות רבות אחרי לידה – שהמעסיק חיכה לה וציפה שתחזור לעבודה סביב השעון, כפי שנהגה לעבוד לפני הלידה.

בשביל ענת זה היה רגע שהכריח אותה לעצור ולשאול את עצמה אם זה באמת מה שהיא רוצה. היא מצאה את עצמה על פרשת דרכים, מתלבטת אם לבחור בדרך המוכרת, התובענית והמפרכת או באחרת, הלא סלולה. חדורת אמונה בעצמה, ויתרה על המוכר והחם והחליטה לקחת פסק זמן כדי להיות עם הילדים. הבחירה שלה הובילה כמובן, לירידה ברמת החיים, מאחר שהמשפחה התקיימה ממשכורת אחת. אך כיום, שתים עשרה וחצי שנים אחרי, ענת מתייחסת אל האירוע הזה כאל המתנה הגדולה ביותר שקיבלה בחייה. מתנה שאפשרה לה למצוא את האהבה הגדולה שלה לצבעים ולפתח את העסק אותו היא מנהלת בהצלחה רבה בשנים האחרונות.

הקמת העסק לא עלתה מיד כאפשרות. כשענת החליטה לחזור לעבוד, היא בחרה במשרה חלקית במשרד של רואה חשבון. כעבור כמה חודשים, היא נתקלה בכתבה שעסקה בהתחלות חדשות ואז בבת אחת גמלה בה ההחלטה שנכתבה באופן מידי על דף: לפתוח סטודיו, לגעת בצבע. "אמרתי לעצמי, זהו, אני עושה את זה, ממש ככה" היא מספרת.

היא הלכה לחנות יצירה כדי לקבל רעיונות, ופתאום שמעה מישהי אומרת "את מה שלמדתי אני מעבירה לכל הבנות", ואז אמרה לעצמה, רגע, למה שאני לא אעשה סדנאות? היא לא מיהרה להשליך מיד את המשרה החלקית והנוחה בביקורת פנים, ובזמנה הפנוי החלה להנחות סדנאות, עד שהרגישה בשלה להפוך את הסטודיו לעיסוק היחיד שלה.

מסע "מלכת המדבר" לקירגיזסטן, הגיע בדיוק בזמן. מלבד חיבוק קבוצתי, חום ועוצמה אותם קיבלה מחברותיה למסע, גילתה ענת את הרשת החברתית של המלכות ואת היכולת שלה להביא אליה לקוחות חדשות. בקבוצת "מלכות בנטוורקינג – יש לך עסק עם מלכה" גילתה את האפשרות לפרסם, לקבל פירגונים ותגובות חמות והסטודיו החל להתמלא. בשנים האחרונות, באמצעות צבעים, מברשות, רהיטים, ספוגים, עצים ועוד ענת צובעת את חייה. לסטודיו שלה קראה "מחדשת אהבות ישנות" והיא מסבירה: "הכוונה לאהבה, לחיבור שלנו, הנשים. אנחנו כבר לא מתחברות כמו בעבר. פעם כיבסו ביחד, בישלו ביחד… כולם היו כל הזמן ביחד, היה כיף, היום אין את זה, כל הזמן אנחנו מתרוצצות כמו מטורפות .באמצעות הצבעים השונים והגוונים המיוחדים שמתגלים בסטודיו, ענת מצליחה להעביר לנשים שמגיעות לסדנאות את הקסם המיוחד שלה ומעניקה להן את הזכות לגלות בעצמן את הצבעים שבליבן. "הסטודיו הוא הגשמת חלום לאפשר כולנו לקחת רגע לעצמנו", היא אומרת.

ענת לא עוצרת פה, וכבר מעיזה לחלום את החלום הבא: "אני רוצה להקים מפעל של חבר'ה צעירים, נערים, נערות בסיכון, ואני נורא רוצה שהם יעבדו בו, יחדשו רהיטים וימכרו אותם, וזה יהיה לגמרי שלהם."

כשהתחלתי להעמיד את עצמי במרכז, פתאום הכל הסתדר בדיוק במקום / הסיפור של שרון כץ מזרחי

"את כבר מקרה אבוד", משפט שנצרב עמוק כל כך בתודעה, כך חייתי חיים שלמים, באמונה שלמה שזה מה שאני, מקרה אבוד, מספרת שרון כץ-מזרחי, אישה נערית עם עיניים גדולות וסקרניות. כשהייתי ילדה אובחנתי כמחוננת, היא ממשיכה, אבל בגלל אותו משפט שאמרה לי מנהלת בית הספר אליו עברתי בכיתה ה' לא העליתי על דעתי שעוד ייצא ממני משהו. כבר אז הפסקתי להילחם. כשהיה לי קשה ללמוד, נכנעתי לקושי, ויתרתי לעצמי. מרוב בושה אפילו לא סיפרתי לאימי מה אמרה לי המנהלת. ככה המשיכו חיי להתנהל. תמיד נותנת לחיים ולאנשים אחרים להחליט עבורי כי אני, לבד, לא יכולה.

אני מופתעת לשמוע את זה, בהכירי אותך כמישהי בעלת קול צלול ונחוש. מה חולל את השינוי? זה התחיל בשבוע ה-26 של ההריון השני, כשגיליתי שאני נשאית של מחלה גנטית, שפוגעת בבנים בלבד, ונאלצתי לבצע הפסקת הריון. למזלי, ההריון שקדם לו הסתיים בלידה של בת בריאה. הרגע שבו החלטתי להילחם, היה הרגע בו שהבנתי שלא אוכל ללדת בנים, ושכדי ללדת ילדים בריאים, אצטרך לעבור תהליכי הפריה מפרכים. התחושה הייתה שחיי תלויים בזה. לא היה מאמר שלא קראתי ולא היה פרוטוקול שלא ביקשתי לנסות. עדיין הייתי שרון הביישנית, עם הפרעת הקשב, שלא מאמינה שהיא מסוגלת להצליח במשהו. אבל עכשיו הייתי שרון שנלחמת, שלא מוכנה לוותר. אפילו כשהרופאים הרימו ידיים, לא הסכמתי לקבל את רוע הגזירה. למרבה המזל, בשלב הזה הצלחתי להרות באופן טבעי ובתוך פחות משנתיים נולדו לי שתי בנות, הילה ומעיין, אחיות לנטע בכורתי – שלושת הניסים שלי, כפי שאני קוראת להן.

המלחמה הזאת מוכרת לי היטב. יש בה משהו מאד מעצים, כשאת לא נותנת לעצמך ליפול. נכון. במהלך השנים הארוכות של הטיפולים, הכרתי דרך אחד מהפורומים של הפוריות באינטרנט אישה שנאבקה, כמוני, על האפשרות ללדת ילד בריא. הפכנו לחברות נפש ובסופו של דבר, אחרי ששתינו הצלחנו להשיג את ההריונות הנכספים, היא פירגנה לעצמה לצאת למלכת המדבר וממנה שמעתי על המסע. היא לא ויתרה ולא הרפתה, התעקשה שאצא בעצמי למסע שכזה. אבל אני עדיין לא לגמרי האמנתי בעצמי והודעתי לה שאין על מה לדבר.

ממה חששת? מהכל! איך אסע למקום רחוק בו אני לא מכירה אף אחת, איך אתמודד עם הפחדים הכי גדולים שלי, איך אשן בלילה עם נשים זרות? אבל היא לא ויתרה וככה מצאתי את עצמי במסע לפיליפינים, עושה דברים שבחיים לא האמנתי שאצליח לעשות.

ואז החלטת לצאת לעצמאות? כן, בדיוק. לפני היציאה למסע, ניהלתי מוקד מכירות טלפוני, חלמתי להקים עסק עצמאי בתחום המכירות ונחשו מה? – לא העזתי. תוך כדי גלישה באומגה מטורפת, קיבלתי את ההחלטה להתפטר, וכך עשיתי אחרי שחזרתי. ברגע שהתגברתי על פחד הגבהים ידעתי שאתגבר על הכל. ידעתי שהקמת עסק חדש לא תהיה קלה, אבל הייתי כל כך שלמה עם ההחלטה להעמיד את עצמי במרכז ולהתחיל לנהל את החיים שלי כמו שאני רוצה, שהחלטתי לקחת את הסיכון. העסק עדיין לא עומד על הרגליים לגמרי, ולכן שמחתי מאד כשבמסגרת פרוייקט למען הקהילה של מלכת המדבר, בו לקחתי חלק, ניגשה אלי מלכה שהכרתי שם ואמרה "יש לי תפקיד שתפור עלייך". כעבור שבוע קיבלתי הצעת עבודה חלומית, בה אני עוסקת היום – מנהלת שיווק בחברת "קשת מערכות שערים", אירגון שמאפשר לי להמשיך ולפתח את העסק שלי במקביל.

מה ההבדל בין שרון של לפני המסע ושרון שאחריו? הייתי עלה נידף ברוח, אבל ברגע שהחלטתי להעמיד את עצמי במרכז, פתאום הכל הסתדר במקום: הזוגיות, האמהות, הקריירה, החברות. אחרי שנים שבהן לא העזתי להילחם על מקומי, אני מרגישה חזקה מהרוח, מסוגלת לכל דבר. אפילו העזתי, לראשונה בחיי, לספר לאימי מה היה המשפט שכיבה אותי כשיצא מפי מנהלת בית הספר. אותו משפט שליווה אותי במשך שנים רבות מונח היום בצד. יש בי היום תחושת  מסגלות אדירה, כזו שדוחפת אותי לסגור מעגל ולעזור לאחרות, בבחינת "תעבירי את זה הלאה". היום, בנוסף לכל התפניות המקצועיות שעשיתי, אני מלווה בהתנדבות נשים בלידה, ליוויתי כבר 3 לידות ובימים אלו ממתינה ללוות לידה רביעית. במשך שנים לא האמנתי שיש לי מה לתת ולכן היום אין תחושת עוצמה גדולה מזו .

ולשאלתך – יש את שרון שלפני המסע ויש את שרון שחזרה ממנו, זאת שהחליטה לשים את עצמה במרכז ולהפסיק להתפשר על בינוניות.

פתחתי את המנעול של כלוב הזהב ופרשתי כנפיים / הסיפור של מירב ריבלין

ראיינו וכתבו: טל בן דוד, רונית ספיר. ערכה: דקלה מלמוד

חייה של מירב נראו מושלמים למתבונן מבחוץ. חיים במושב חרוצים שבשרון, ארבעה ילדים נפלאים, משרה בכירה בחברת טבע, ומעגל חברים קרוב והדוק של שש משפחות שעוברות את החיים ביחד כמו משפחה אחת גדולה. החיים היו באמת טובים, עד ליום הארור בו נתבשרו המשפחות על מותו הפתאומי של בנם של אחת המשפחות הקרובות, מדום לב בשעת ריצה, בהיותו בן 18.5 בלבד. איתמר נפטר לפני שש שנים ומאותו רגע ואילך, כאילו התהפכו חייה.

גם שנים לאחר אותו רגע בו קיבלו את הבשורה, הזיכרון לא מרפה ממנה והיא מוחה דמעה של עצב מלחייה כאשר היא מספרת על התקופה הקשה. הזעזוע והאבל היו גדולים ובלתי ניתנים לתיאור. בתום השבעה נותרה מירב ללא מענה, עם המון מחשבות וחוסר יכולת לתפקד בעבודה. "הגעתי למשרד יום אחרי יום, בוהה במסך המחשב ופשוט לא מסוגלת לחזור לשגרה".

ההחלטה לצאת למסע של מלכת המדבר היה חלק מהצורך שלה לברוח מחייה ולנסות לעשות סדר בראש. החיים כבר לא נראו לה מושלמים, והיא היתה זקוקה למרחק כדי להבין מה השינוי שהיא חייבת לעשות בחייה. היא נרשמה למיונים בלי לספר לאף אחד, וכשהתקבלה למסע, ידעה שזה לא עוד טיול, אלא צעד נוסף שלה לקראת השינוי לו היא מייחלת.

המסע לסין העניק למירב את היכולת לבחון מחדש את החיים, מה טוב לה, מה באמת חשוב, מה היא באמת אוהבת, משם הדרך להבנה כי הכל זמני וחייבים למצות את החיים, הייתה קצרה. מירב זוכרת בדיוק את הרגע בו החליטה על השינוי המשמעותי בחייה. "היה זה לילה גשום בו ישנו באוהלים אי שם בדרום סין" היא מספרת "השותפה שלי לאוהל נרדמה זה מכבר ואני מצאתי את עצמי שוכבת בעיניים פקוחות, מקשיבה לטיפות שנופלות על האוהל ובוחנת את החיים שלי. ומתוך המרחק הגיאוגרפי והפרספקטיבה החדשה, פתאום נפלו לי כל האסימונים".

ההחלטה לעזוב את העבודה הבטוחה בטבע אחרי 22 שנים, הביאה עימה שלווה ועם השלווה בא הביטחון שזו הדרך ושהכל יהיה בסדר. שבוע לאחר שחזרה מהמסע, נעשה המהלך ואחרי שנים רבות של קריירה עמוסה ותובענית, מצאה מירב את עצמה בפעם הראשונה בחייה, אוכלת צהריים עם הילדים, נפגשת עם חברות ועושה דברים שלא עשתה שנים רבות. את השנה וחצי הראשונות לאחר השינוי מתארת מירב כ"פוסט טראומה" במובן החיובי של המילה: ההרגשה שיש חיים מעבר לקריירה.

כיום מכהנת מירב כמנהלת האופרציה של מלכת המדבר, במסגרת התפקידה היא אחראית על תכנון ובניית המסעות משלב התכנון ועד לשלב הסקת מסקנות בסיומו. היא עובדת מול ספקים בארץ ובחו"ל, בודקת הצעות מחיר, מזמינה טיסות ושירותים נלווים. היא מביאה לתפקיד את ניסיונה כמנהלת פרוייקטים ואת מי שהיא כאדם ובכך יוצקת תוכן וייחודיות לתפקיד. העבודה במלכת המדבר מהווה עבורה סגירת מעגל: המסע האישי שהחל באסון, המשיך במסע אשר הביא להחלטה לוותר על "כלוב הזהב" והסתיים בחיק המקום שנתן לה הרבה אהבה ותמיכה ואיפשר לה לעשות את השינוי בחייה. סביבת העבודה התומכת, מספקת לה רוח גבית לאתגרים הבאים העומדים בפניה. "בתחום המקצועי" אומרת מירב "השאיפה שלי היא להמשיך ולעסוק במשהו שמרגש אותי, מעניין ונותן את האפשרות להביא לידי ביטוי את היכולות שלי. עבודה שהיא גם אהבה, שאגיע אליה כל יום עם רון בלב. היא מוסיפה בעיניים בורקות "והחלום האישי שלי, שיהיו לי הכוח והאמצעים להמשיך ולטייל במקומות המרתקים ביותר בעולם!"

מגשימת חלומות סדרתית / הסיפור של עידית שלינגבאום
ראיינה וכתבה: נירית אבירן. ערכו: סיון קודלש ודקלה מלמוד

בגיל שלושים ושמונה, תלויה בין שמים לארץ בסין הרחוקה, כאשר רצועות הסנפלינג כרוכות סביב גופה, הבינה עידית בפעם הראשונה בחייה מה הייעוד שלה. כאישה מלאה שנמנעה לאורך שנים לעסוק בפעילויות ספורטיביות, הפתיעה עידית את כל הסובבים אותה, כאשר היתה היחידה מבין המשתתפות שטיפסה בפעם השנייה אל מרום הסכר וגלשה בשנית. את הגלישה הזו היא עשתה בעיניים דומעות. זו הייתה הגלישה ששינתה את חייה.

את מסע מלכת המדבר לסין עשתה עידית לפני חמש שנים כאשר תמונתו של אהובה הצעיר שנפטר, מלווה אותה בתיק. עם מותו של האהוב בטרם עת בגיל שמונה עשרה לא השלימה מעולם, ונשאה אותו בליבה גם כאשר התחתנה והביאה לעולם שלושה ילדים. בליבה אמרה לעצמה שהיא עושה את המסע הזה עבורו, אך בסופו של המסע הבינה שהמסע נועד כדי שהיא תוכל להשתחרר ממנו ולהחזיר לה את עצמה.

קשה לתאר שאותה אישה קורנת ובטוחה בעצמה, בעלת העסק "עידיתוש- יוצרת חלומות קסומים", לא מצאה עצמה לאורך השנים בעבודה שאהבה. "למדתי חינוך, עבדתי כמורה ואח"כ כמזכירה בחדר ניתוח. תמיד הרגעתי את המטופלים שהגיעו חוששים לניתוח והצלחתי להגיע אליהם, אבל לא מצאתי את עצמי ועברתי מעבודה אחת לשנייה". ההבנה שיש לה כוחות ריפוי ויכולת לעזור לעצמה ולאחרים, הגיעה רק לאחר אותה חוויית סנפלינג בסין.

המסע לווה בקשיים רגשיים רבים אצל עידית, היא שמרה על ריחוק מהמשתתפות האחרות ולא הצליחה להיפתח ולהתחבר. היא ידעה כי במהלך המסע צפוי להם סנפלינג וציפתה לאתגר בכיליון עיניים. בליבה גמלה ההחלטה עוד טרם צאתה, שאת המעשה הזה, שדורש ממנה אומץ, פתיחות, התמודדות והתגברות, היא עושה עבור אהוב נעוריה המת כשתמונתו בידה.
כאשר סיימה בהצלחה את הגלישה הראשונה, נפעמת מכוחותיה טיפסה אל הסכר בכדי לחזור על הגלישה שנית, אמרה לה המדריכה: "עכשיו עשי זאת עבור עצמך!".

משפט זה ותחושת השחרור שחשה, הביאו את עידית לראשונה למקום בו היא פועלת עבור עצמה ולא עבור אחרים, כפי שעשתה כל חייה. "באותו יום קיבלתי תקשור קבוצתי מיוחד" היא מספרת ודמעות בעיניה "כשיצרנו את מעגל השבת ירדו עלינו עשרות פרפרים לבנים במעגל מעל הראשים של הבנות וראיתי המון נשמות מעלינו מברכות אותנו". עם אותה יכולת תקשור וריפוי שנגלתה לה בסין, היא עוזרת היום לעצמה ולנשים רבות העוברות אצלה סדנאות בדרכם להגשמת חלומות ותקשור דרך יצירה.

הגשמת החלומות הפכה לדרך חיים עבור עידית, אשר השילה עד כה כ 30 ק"ג והפעילות הספורטיבית כיום היא חלק מחייה בריצות למרחקים ארוכים. היא דואגת לתחזק את רשימת החלומות שעליה להגשים ושמה לכל חלום תאריך מימוש. וכמגשימת חלומות סדרתית היא נותנת השראה למשתתפות הסדנא הרבות להגשים גם את חלומותיהן. "הקושי לא נעלם", היא אומרת בחיוך "הוא עדיין קיים, אבל אני מתמודדת מולו באומץ. כי אין 'לפעמים' – חלומות מתגשמים. נקודה!".

לחבק את השינוי / הסיפור של דלית רביב

ראיינה וכתבה: תמי גודוביץ. ערכו: אורלי פינקלמן ודקלה מלמוד

"כמה ימים לפני גיל חמישים, קמתי בוקר אחד והחלטתי שהמתנה הכי נפלאה שאוכל לתת לעצמי ליום ההולדת היא להתפטר מהעבודה. וכך עשיתי." מספרת דלית, אשר אחרי שנים בעבודות הקשורות לתחומי האדמה, עיצוב הגנים והביולוגיה קמה ועשתה את השינוי.
מקור השם דלית קשור ומחובר כמוה אל האדמה. דלית הינה גפן שזמורותיה נאחזות בדבר מה, וגורמות לה להתרומם כלפי מעלה. ממש כמו דלית אשר לאורך חייה המקצועיים, נשענה על הכוח והיכולות שלה ושינתה בכל פעם כיוון, כדי לצמוח ולהתרומם כלפי מעלה.

רגע לפני שדלית ציינה את יום הולדתה החמישים, נפטרה סבתה האהובה בגיל 97. היא היתה האישה שהכי השפיעה על דלית בעיצוב דמותה ואישיותה, האישה שלימדה אותה אהבת הארץ, חוכמת חיים וזרימה. מות סבתה, הותיר אותה בתחושת ניתוק מהמוכר והידוע. ודלית, שחשה כי משהו אצלה כבוי ורדום, החליטה לקחת פסק-זמן מהשגרה ופשוט להתנתק.

כמתנת יום הולדת לעצמה, החליטה שהיא לא חוששת מהשינוי, אלא מחבקת אותו וזורמת עם החידושים שהוא יביא עמו. התפטרה ממקום עבודתה ונרשמה למסע מלכת המדבר ללאוס.

דלית, שכבר עשתה מספר תפניות בחייה המקצועיים, לא חששה מתפנית נוספת בגיל שנחשב לקשה למחפשי עבודה. את התואר הראשון שלה עשתה בפקולטה לחקלאות ברחובות, שם התמחתה במטעים וצמחי נוי, בעקבות אהבת האדמה אותה ירשה מסבתה. ברחובות פגשה את מי שהפך לימים לבן זוגה ולאבי ילדיה.

לאחר שעבדה בעיצוב גנים, הבינה דלית שזהו אולי מקצוע מלא יופי וערכים, אך האפשרות להתפרנס ממנו מוגבלת. התפנית הבאה היתה לכיוון של מחקר בתחום הביולוגיה המולקולארית. לאחר כמה שנים  עשתה הסבה נוספת לתחום המחשבים, שם חשה כי הפרנסה מספקת ויחד עם זאת השתעממה וחיכתה להזדמנות לשוב ולעשות משהו שהיא אוהבת באמת.

חדורת אמונה ביכולות שלה, ציפתה דלית שהמסע ייתן לה אנרגיה חדשה וטובה, את האפשרות למצוא ולגלות את עצמה מחדש. וכמו תמיד, כשהיא מציבה לעצמה מטרה, היא גם מגשימה אותה. במסע פגשה נשים מרתקות, חברות חדשות שעברו דבר או שניים בחיים ומילאו אותה בהשראה לחפש את התפנית הבאה במקומות אליהם לא העיזה עד היום להגיע.

גישתה של דלית כלפי השינויים בחייה מעוררת השראה "אני דלית והחיים זורמים, אני דלית הגפן" היא אומרת, "אני החיבור של קנוקנת לענף. מחברת את הדברים בחיים וזורמת איתם. זה מה שסבתי לימדה אותי, לזרום ולקבל את האחר". נראה כי זה מסביר את העובדה שחזרה מהמסע מחוזקת, עם תובנות חדשות לגבי עצמה. מיד לאחר המסע, פנתה דלית להגשים עצמה, התחילה לצייר ולפסל, לקחה קורסים בפסיכולוגיה ונרשמה ללימודי טיפול באומנויות. וכך השלימה שינוי נוסף בחייה, אותו היא מקבלת בחיבוק.

אז מה עוד נותר להגשים? היא צוחקת ופניה מוארות "כל מה שרציתי וביקשתי התגשם בסוף, ועל כך אני מודה לעצמי. אולי לא תמיד הכל קרה בקצב ובסדר שביקשתי, אבל מה שייחלתי לו תמיד הגיע בסופו של דבר. כמו שסבתי לימדה אותי, לא לפחד מהשינוי ופשוט להאמין בעצמי".

desert_queen_in_the_media_09.02.15

מלכת המדבר בתקשורת

משנת 1999 ועד היום זה לא מעט זמן... מאז שהוקמה מלכת המדבר היא עוררה הדים תקשורתיים רבים. אספנו מבחר כתבות המעבירות את החוויה והרוח הנשית של מלכת המדבר.

להמשך הכתבה
laos_small_01.03.15_01

מסעות מלכת המדבר ללאוס - חורף 2014

חוויות ותמונות ממסעות מלכת המדבר בחורף 2014, בהם גילו המלכות את הפנינה החבויה של אסיה - לאוס

להמשך הכתבה
kyrgyzstan_18.11.14_09

מסעות מלכת המדבר לקירגיזסטן - קיץ 2014

חוויות ותמונות ממסעות הקיץ של מלכת המדבר 2014, אשר יצאו אל ערבות אסיה האינסופיות ואל רכס הטיאן שאן בקירגיזסטן

להמשך הכתבה